יוֹנִים                                             

עַל מִגְדַל-הַטַּנְק הַנִשָּׂא עַל הַגִּבְעָה

מֵאָה יוֹנִים אֲפֹרוֹת בָּאוֹת בַּיָּמִים

וְקוֹלָן כְּקוֹל הַמַּתֶּכֶת,

שָׁם לְמַעלָה עַל הַגִּבְעָה

הֵן צָפוּ בַּמִּלְחָמָה

וְהִשְׁחִירוּ.

וּכְשֶנָדַם לִבּוֹ שֶׁל הַטַּנְק,

הִתְיַשְּׁבוּ עַל כְּתֵפָיו הַכְּבֵדוֹת
מְחַכּוֹת לָרֶגַע בּוֹ יַחֲלֹף הַכִּשּׁוּף.


 

 

תְּפִלָה

תִּבְרָא אֶת הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ, אֱלוֹהִים,

וְתַפְרִיד הַפַּעַם הֵיטֵב בֵּין הָחֹשֶׁךְ לָאוֹר

וְאַל תִּתֵּן לָנוּ - אֲנָשִׁים קְטַנִּים -

לִקְבֹּעַ אֶת הַגְּבוּלוֹת.

 

תַּפְרִיד לָנוּ שׁוּב יַבָּשָׁה וּמַיִם

וְתַפְרִיד בֵּינֵינוּ סוֹפִית,

שֶׁלֹא נִרְאֶה וְלֹא נִתְאַוֶּה

לַהֲרוֹג אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי.

 

קַח מִזָּבַת הֶחָלָב וְהַדְּבַשׁ

וְתֵן לָנוּ קְצָת שֶׁקֶט בִּמְּקוֹם,

וְאַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנְעָרִים -

הַשְׁאֵר לָנוּ אֶת הַיְלָדִים לְשָׁלוֹם.

 
                                            

 

תַּמְשִׁיךְ לְחַבֵּק

הַמִּלְחָמָה עוֹמֶדֶת בַּפֶּתַח

כָּךְ אָמְרוּ לִי

אֲבָל אֲנִי מְטַאטְאָה אוֹתָהּ

עוֹשָׂה בָּהּ כִּשּׁוּף

שֶׁלֹא תָּזוּז

וְלֹא תִּתְקָרֵב

לָאַרְמוֹן.

 

תַּמְשִׁיךְ לְחַבֵּק אוֹתִי

סָגַרְתִּי אֶת הַשַּׁעַר עַל בְּרִיחַ

וְנָתַתִּי לִזְקִיפֵי הָאַהֲבָה לִשְׁמוֹר

הַמַּלְאָכִים יוֹדְעִים

אֵיפֹה שֶׁיֵש אַהֲבָה

לֹא יוֹרִים.


 

 

מִגְדַּל-הַדְּמָעוֹת

גֶּשֶׁם מָלוּחַ יוֹרֵד בְּמִגְדַּל-הַדְּמָעוֹת

חֹרֶף וָקַיִץ וּסְתָיו.

וְגַם כְּשֶׁבָּא הָאָבִיב וְהָאָרֶץ פּוֹרַחַת -

בּוֹכֶה מִגְדַּל-הַדְּמָעוֹת.

גּוּפוֹ הַכּוֹאֵב מְנֻקַּב מִלְחָמוֹת,

דְּמָעוֹת שֶׁל אֵם, אָב וְאָחוֹת

נוֹדְדוֹת חַסְרוֹת מְנוּחָה,

וְצוֹרְבוֹת אֶת פְּצָעָיו,

וְאֵין לוֹ יָדַיִם לִמְחוֹת.


 

 

כֹּתֶּל הַשֵּׁמוֹת

מילים: שולמית ספיר-נבו
לחן: נימה פולטורק

זמרת: יעל זילברשץ

פסנתר ועיבוד: נימה פולטורק

 

 

        ♦

 

כֹּתֶּל הַשֵּׁמוֹת
מַתֶּכֶת בּוֹהֶקֶת מוֹשֶׁכֶת

מִתּוֹךְ גּוּפָה הָאָרֹךְ

אֶת שְׁמוֹת כָּל אֵלֶּה שֶׁנָפְלוּ,

וּבַיַעַר הַסָּמוּךְ -

לְכָל שֵׁם יֵשׁ רַקֶּפֶת

הַצּוֹמַחַת וּבוֹכָה

לְמַעֲנוֹ.




 

 

יָם הָרַקָּפוֹת בְּלַטְרוּן

יָם הָרַקָּפוֹת בְּלַטְרוּן מִשְׂתָּרֵג בַּעֲנָוָה,

סְבִיב חַיּוֹת הַמַּתֶּכֶת

הַמַּבִּיטוֹת מִמְרוֹם עֵינֵיהֶן הַשְּׁחוֹרוֹת,

אֵיךְ הוּא צוֹבֵעַ בְּרוֹךְ

אֶת פְּנֵיהֶן הַקָּשׁוֹת,

פּוֹתֵחַ וָרוֹד,

בֵּין אֶבֶן וְגַלְגַּלֵי הַשֵּׁן

וּמַרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ בְּחֵן.


 

 

יַעַר הַדּוֹרוֹת

יַעַר הַדּוֹרוֹת מְנַמְנֵם עַכְשָׁיו,

עוֹד כַּמָּה שָׁנִים הוּא יִפְקַח אֶת עֵינָיו.

יִשָּׂא אֶת יָדָיו הַמְּלֵאוֹת בְּעָלִים,

אֶל גֶּשֶׁם וְאוֹר וְשָׁמַיִם כְּחוּלִים.

בְּטַנְקִים וּבַיַעַר בַּצֶּבַע הַיָּרוֹק,

הָרוּחַ תַּעֲבוֹר וּלְכוּלָם תִּשְׁרוֹק;

מוֹרֶשֶׁת מְפוֹאֶרֶת שֶׁל מִשְׁפַּחַת הַשִּׁרְיוֹן,

נִיצֶבֶת בְּלַטְרוּן וּפוֹרַחַת בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן.


 

 

קטע פתיחה:   "צעדת לטרון":

     

לחן: נימה פולטורק

ניצוח: יובל דביר

ביצוע: מקהלת ענבלים הצעירה

ותזמורת כלי נשיפה

קונסרבטוריון גבעתיים

 

       ♦

 

 

צַעֲדַת לַטְרוּן
גְּפָנִים רַכּוֹת

שׁוֹלְחוֹת יָדַיִם יְרוּקוֹת,
פּוֹרְצוֹת מִבַּעַד לַגָּדֵר לַגַּעַת
בְּדֶרֶךְ הֶהָרִים הַמִּתְפַּתֶּלֶת.
עֲצֵי הַבְּרוֹש וְהָאוֹרֶן,
צוֹעֲדִים לְמַעְלָה אֶת הַשְּׁבִיל,
דַּרְדַּר וָאֶבֶן זוֹקְרִים גּוּפָם הַחַד
וּפֶרַח בָּר שׁוֹלֵחַ צֶבָע.
צִיפּוֹר נוֹדֶדֶת מְקַנֶּנֶת שִׁירָתָהּ
וְצָב חוֹצֶה אֶת הַשָּׂדֶה בִּזְהִירוּת.
צְחוֹק הַיְּלָדִים מְטַפֵּס בֵּין עֲצֵי הַיַּעַר
שִירַת הַחַיָּלִים חוֹבֶקֶת אֶת הָהָר
וּפְנֵי מוֹלֶדֶת אֲהוּבִים
לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר קָשְׁרוּ תַּרְמִיל
וְהִמְרִיאוּ עִם הָרוּחַ
וְלַדֶּרֶך טַעַם שֶׁל לִימוֹן וַאֲנָנַס.
עֵמֶק אוֹר פּוֹרֵחַ
נִפְרַשׂ בְּכֹל הַתַּפְאוּרָה לְמַטָּה,
וּבְפִסְגַת הָהָר מִמּוּל
רָחוֹק לְמַעְלָה מִבְצָר אֵיתָן שׁוֹלֵט
נִישֵׂאת לַטְרוּן,
עִם דֶּגֶל שֶׁל שָחוֹר יָרוֹק
מִתְנַפְנֵף בָּרוּחַ
גְּבָעוֹת שֶׁל טַנְקִים מְכַתְּרִים אוֹתוֹ
וְהַצְּרִיחִים הַמַּשְׁקִיפִים מֵעַל
עוֹמְדִים עוֹצְמִים עֵינַיִים
עוֹד רֶגַע יְלָדִים יַפְתִיעוּ
וְיִכְבְּשׁוּ אוֹתָם פִּתְאוֹם.








הִיא לֹא רוֹצָה
הִיא לֹא רוֹצָה אֶת רִגְבֵי הָאֲדָמָה הַזּוֹ,
הִיא לֹא רוֹצָה אֶת הַפְּרָחִים הַרַעֲנָנִים,
הִיא לֹא רוֹצָה אֶת יָם הַאֲנָשִׁים
שֶׁמְחַבֵּק אוֹתָה כָּעֵת
וּמְנַסָּה לַחֲבוֹשׁ אֶת הַלֵּב הַקָּרוּעַ.
הִיא שׁוֹתֶקֶת וּבוֹהָה,
הִיא שׁוֹתֶקֶת וּבוֹכָה,
הִיא לֹא רוֹצָה לִשְׁמוֹעַ מִלִּים כְּמוֹ
בְּנֵךְ הָיָה גִּבּוֹר, חֵרֵף נַפְשׁוֹ לְמַעַן הַמּוֹלֶדֶת,
הִיא לֹא רוֹצָה לִשְׁמוֹעַ – "בְּנֵךְ הָיָה".
אֲרֹךְ-שֵׂעָר שׁוֹבָב הוּא
וּמִתְחַכֵּם בַּלִמּוּדִים
וְצוֹחֵק לְרֹחַב כָּל הַחֶדֶר
וְאֵיךְ זֶה כְּבָר מַדִּים עָלָיו וַנֶשֶׁק?
וּכְשֶׁחוֹזֵר רָעֵב הוּא עָט עַל שֻׁלְחָנָהּ
וּמְחַבֵּק אוֹתָה אֶל כְּתֵפָיו הַרְחָבוֹת
וּמַבְטִיח לָהּ שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר.
הִיא לֹא מְבִינָה עַכְשָׁיו
מִלִּים גְּבוֹהוֹת כְּמוֹ גְבוּרָה וּמוֹלֶדֶת,
הִיא רַק רוֹצָה לַלֶּכֶת רָחוֹק מִכָּאן,
לָקַחַת אֶת יָדוֹ כְּמוֹ פַּעַם                     
וְלִשְׁמוֹר עָלָיו
רָחוֹק מִכֹּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה,
רָחוֹק מִכֹּל רִגְבֵי הָאֲדָמָה הַזֹּאת.


 

 

אֵין כְּבָר נִסִּים גְּדוֹלִים
אֵין כְּבָר נִסִּים גְּדוֹלִים

וְנִפְלָאוֹת

הֵם נֶעֶלְמוּ מֵהָעוֹלָם

כְּמוֹ הַפֵיוֹת.

 

יֵשׁ רַק נִסִּים קְטַנִּים

וְעֵינֵיהֶם עָיֵיפוֹת וּמְאוּבָּקוּת

וְאֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹתָם כִּמְעָט בְּכֹל מָקוֹם

וְאֶפְשָׁר לִצְחוֹק אִתָּם

וְכֹל-כָּךְ לֶאֱהוֹב אוֹתָם

הַנִסִּים הַקְּטַנִּים 

הֵם הַנְעָרִים שֶׁשׁוֹמְרִים         

עַל נִפְלְאוֹת

הָאָרֶץ הַזֹּאת.


 

 

לַטְרוּן

מילים: שולמית ספיר-נבו
לחן: נימה פולטורק

זמרת: יעל זילברשץ

פסנתר ועיבוד: נימה פולטורק

 

   ♦

לַטְרוּן
אֵיךְ יְכוֹלָה הַרוּחַ לְלַטֵּף  

אֶת פְּנֵי הַמַּתֶּכֶת,

אֶת הֶעָלִים

וְאֶת הָאֲבָנִים.

בְּאֶחָד לְהַצְּלִיף,

בַּשֵּׁנִי לִרְקוֹם חָלוֹם

וּבַשְּׁלִישִי

לִבְכּוֹת, לְנַחֵם

וּלְיַבֵּשׁ אֶת הַדְּמָעוֹת.

 

*

הַנְּזִירִים וְהַתְּפִילוֹת עוֹבְרִים בְּשֶׁקֶט

בֵּין הַסְּלָעִים וְהַגָּדֵר

וּמְחַפְּשִׂים מַלְאָכִים.

הַשָּׁמַיִם מִסְתַּכְּלִים עַל כָּל אֵלֶה

בְּצֶבָע מִתְחַלֵּף

וְהָאֲדָמָה מְבָרֶכֶת.

 

עֲצֵי הַגֶּפֶן עֲדַיִן לֹא שִׂמְחוּ לְבַב אֱנוֹשׁ

עֲצֵי הַזַּיִּת עֲדַיִן לֹא צִמְּחוּ יוֹנַת שָׁלוֹם.

 

*

צִיפּוֹרִים רְחוֹקוֹת הִגִּיעוּ לְכָאן

וְקָשְׁרוּ אֶת סִימָנֵי הַנְּדוּדִים עַל רַגְלֵיהֶן,

נִדְהָמוֹת.

בְּאַף מָקוֹם הֵן לֹא רָאוּ עֵמֶק כָּזֶה,

מוֹתֵחַ אֶת תִּקְווֹתָיו

עַל מִגְדָל שֶׁל דְּמָעוֹת

וּמְחַכֶּה.